האטד מ"גורן האטד", פרשה מספר בראשית נ, שבה יוסף מקיים את הבטחתו לאביו יעקב טרם מותו, שהוא ידאג לקבור את עצמותיו בקבר המשפחתי במערת המכפלה, שבה קבורים הוריו והורי הוריו. כל שיירת המרכבות הבאה ממצרים וחונה בגורן האטד שבוע ימים. שם הם שותים מים, יושבים בצל העץ הענקי ומתפללים. העץ הענקי שצמח כבר בתקופת יעקב, יצחק ואברהם, ועוד לפניהם נקרא "גורן האטד". לכן שם העץ הנמצא לפניכם קיים עוד מתקופת התנ"ך והוא כנראה אטד. ערביי הארץ קראוהו סידר ולפירותיו דומים, ואנו קוראים לו גם שיזף. אנשי שכם הכירו את האטד שהוא עץ גדול והבינו לאיזה עץ יותם מתכוון. רבים ממפרשי התנ"ך לא הכירו את העץ ולכן פירשו את הנאמר על העץ כמשל.
Thorn-bush “Atad” (Paliurus Spina-Christi)
The thorn-bush from “the threshing floor of Atad”, Genesis 50, where Joseph fulfills the promise he made to his father before his death to bury his bones in the family tomb in the Cave of the Patriarchs, where his parents and grandparents were buried. All the chariots and horsemen from Egypt stopped at the threshing floor for seven days. There they drink water, sit in the shade of the huge tree and pray. The huge tree that was already growing in the time of Jacob, Isaac, and Abraham, and even before them, was called “Goren HaAted”.
Thus, the name of the tree standing before you dates back to biblical times and it is probably “Atad”. The local Arabs called it ”sidr” and its fruits ”doms” and in Hebrew, it is also called jujube. The people of Nablus knew the Atad as a large tree and understood which tree Jotham was referring to. However, many biblical commentators did not know the tree and therefore interpreted what was said about the tree as a parable